התקבל חלקית ערעורם של קובלים- סכום הפיצוי הכספי בגין הוצאת לשון הרע הועלה ל- 10,000 ש"ח

השופטת מ' סוקולוב:

כללי

1.         בהכרעת דינו של בית-משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת ק' רג'יניאנו) בק"פ 103/00, מיום 5.1.06, הורשעו בני הזוג ליטבק, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: " החוק"), אשר יוחסה להם בכתב האישום  שהוגש נגדם על ידי בני הזוג וול במסגרת קובלנה פלילית פרטית.  

2.         מאחר ומדובר בערעורים הדדיים ולמען הנוחיות, יכונו הצדדים בהתאם להליך בבית המשפט קמא, כדלקמן:

בני הזוג ליטבק, המערערים בע"פ 71429/06 והמשיבים בע"פ 71580/06, יכונו להלן: " הנאשמים".

בני הזוג וול, המערערים בע"פ 71580/06 והמשיבים בע"פ 71429/06, יכונו להלן: " הקובלים".

3.         בהחלטתו מיום 20.6.06, נעתר בית משפט קמא לבקשת ב"כ הנאשמים לביטול הרשעתם של הנאשמים בדין, והטיל על כל אחד מהם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 80 שעות ותשלום פיצוי כספי לקובלים בסך 500 ש"ח. זאת, בהתחשב במכלול שיקולים רלוונטיים כפי שפורטו בהחלטה הנ"ל, לרבות המלצות שירות המבחן בתסקירים אשר הוגשו בעניינם של הנאשמים.

מכאן הערעורים ההדדיים שבפנינו.

4.         ערעורם של הנאשמים (ע"פ 71429/06, מיום 2.8.06) נסב על הכרעת הדין לפיה נקבעה אשמתם בביצוע עבירת פרסום לשון הרע כלפי הקובלים. מנגד, ערעורם של הקובלים (ע"פ 71580/06, מיום 3.9.06) מכוון הן כנגד ההחלטה לביטול הרשעתם של הנאשמים בדין והן כנגד קולת עונשם. 

רקע עובדתי

5.         הנאשמים היו בתקופה הרלוונטית נשואים זו לזה והתגוררו בשכנות לקובלים במושב רמות השבים שבמרכז הארץ (להלן: " המושב").

6.         על פי עובדות כתב הקובלנה, ביום 18.11.99 או בסמוך לכך, הפיצו הנאשמים לראש המועצה המקומית רמות השבים, למשטרת ישראל ולתיבות הדואר של מאות משפחות המתגוררות במושב, מסמך שכותרתו "מכתב גלוי" (להלן: " המכתב"). במכתב זה, תיארו הנאשמים את הקובלים כבעלי " היסטוריה ארוכה" של סכסוכים עם שכנים, ופירטו שורה ארוכה של התנכלויות ומעשי אלימות שנעשו לכאורה מצד הקובלים כנגד מי שהחנה את רכבו בסמוך לביתם. לבסוף, סיימו הנאשמים את המכתב בקריאתם לראש המועצה " להוקיע ולגנות בפומבי" את התנהגותם של הקובלים, ולפעול בכל האמצעים העומדים לרשותו " על מנת לרסן אותם ולמנוע מהם לבצע פעולות אלימות בעתיד".

הקובלים טענו כי המכתב שפורסם על ידי הנאשמים מהווה לשון הרע כלפיהם שכן תוכנו השפילם בעיני הבריות והיה בו כדי לעשותם מטרה לשנאה, לבוז וללעג.  

7.         במענה לכתב האישום, הודו הנאשמים בפרסום המכתב וטענו "אמת דיברתי". לטענתם, הפצת המכתב נעשתה לנוכח היעדר יכולת להתמודד עם התנהגות הקובלים ומתוך נסיון כן לפתור את בעיית האלימות ביישוב. כן טענו כי אין בתוכנו של המכתב משום "לשון הרע" כהגדרתה בחוק.

פסק דינו של בית משפט קמא

8.         בהכרעת הדין סקר בית המשפט קמא בתמצית את הרקע לקובלנה -

סכסוך שכנים בין הצדדים, אשר עיקרו ומקורו בגיזום שביצעו הקובלים לענפי עצים הנטועים בחצרם של הנאשמים והמהווים "גדר חיה" המפרידה בין חצרות שתי המשפחות, וזאת עקב פלישתם לחצרם. הנאשמים הגישו מספר תלונות במשטרה בגין המעשה האמור, וביום 1.12.99 אף הגישו כנגד הקובלים תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות (ת/2). בין היתר, הנאשמים תבעו מן הקובלים את עלויות הפקת המכתב נשוא הדיון והפצתו לציבור ב- 300 עותקים. הקובלים הגישו תביעה שכנגד ושתי התביעות נשמעו במאוחד בפני בוררת שמונתה בהסכמת הצדדים.

בהחלטת הבוררת מיום 31.3.00, חוייבו הנאשמים להחזיר לקובלים את הוצאותיהם בגין עלות גיזום הענפים שפלשו לחצרם במשך שבע שנים בהן הם גזמו את הענפים על חשבונם. כן חוייבו הקובלים לשאת בנזק שנגרם לקליפתה החיצונית של "הגדר החיה" הפונה לחצר שלהם.

ביום 14.5.00 הוגשה הקובלנה הפלילית דנן.